אחרי שבוע שנהניתי מהנוכחות של הקירות הלבנים החשופים, מתחיל בזהירות לתלות מעט עבודות ישנות וחדשות שהבאתי לפה. בוחר מתוך המבחר הגדול של הדפסות נייר פשוטות ותולה על אחד הקירות. עדיין שואל את עצמי אם זה נכון להתייחס לחלל כאל מקום תצוגה, סוג של תערוכה או קירות “להתחרע” עליהם, והתשובה היא כנראה איפשהו באמצע בשבילי, אין לי נסיון עם עבודה בחלל כזה גדול באופן יומיומי וזה חדש ומרגש בשבילי. לפתוח את הספרים שהבאתי ולהציף את השולחן באימג’ים היתה חגיגה לא קטנה. ממול הסטודיו עצי ה”פלאטאנאן” הגדולים ליד הנהר מסודרים בשדרה ארוכה, וחיפוש קצר בויקיפדיה גילה לי שזה עץ הדולב בעברית ויש לו הסטוריה עתיקה שמשולבת אפילו בסיפורים של אריסטו ואפלטון, וגם להבדיל אלף אלפי הבדלות שימשו השראה למדי ההסוואה של החיילים הגרמנים שעוצבו ב1937-42. האקטיביסטים המקומיים נעמדים על הרגליים האחוריות להציל את שדרת העצים הארוכה לאורך הנהר, שעדיין עומדת בסכנה כי יש מי שמתכננים לעקור אותה. אותי העצים מרתקים כנוף מקומי אבל לא רק, אתמול הייתי עסוק בשעות שונות של היום ובלילה מנסה לחקור ולהכנס לעומק הקליפה, לעומק הקורה. לראות אם ואיך לשלב את אותם בעבודה שלי, להבין אם אוכל לבנות מיצב/מיצג סביבם בסטודיו הפתוח עוד חודש